המצב נפיץ: בעשרות מוקדים ברחבי פתח־תקוה, מטרים בודדים מתחת לפני האדמה, פזורים אלפי ק"ג של חומר נפיץ. כפטריות שלאחר הגשם צצו בשנים האחרונות צוברי גז תת קרקעיים, כשכל אחד מהם מכיל בין שניים לארבעה טון של גז בישול המיועד לשימוש ביתי.
אותם צוברים אמורים להיות בטוחים יותר מכל מאגר עילי, אולם אם הם אינם מותקנים כראוי הם עלולים, ללא כל התרעה מוקדמת, לגרום לסכנת חיים מיידית ולנזק סביבתי רב מימדים.
צובר גז פרוץ, נגיש ומלא לכלוך (צילום: אלירן קרסנטי)
בשל כמות הגז הגדולה התקנים להטמנה מחמירים מאוד וכוללים לא מעט הגבלות. לדוגמא, חייב להימצא ברז כיבוי במרחק 50 מטר מהצובר, חל איסור על הטמנה במרחק של פחות מ־3.5 מטר מבניין, מטר אחד מדרך, ושמונה מטר מקו מתח גבוה.
בנוסף, גובה שכבת הקרקע מעליו חייב להיות מעל חצי מטר, והשטח מסביב חייב להיות נקי מצמחייה ומחומרים דליקים.
גורם מקצועי המכיר היטב את
התופעה מאשר כי עשרות צוברים בעיר הותקנו באופן בעייתי. לדבריו, אם לא יתוקנו הליקויים, אסון הוא רק עניין של זמן.
בדיקה מקיפה שערכנו השבוע בעשרות מוקדים בעיר העלתה כי ברבים מהם נמצאו תקלות בטיחותיות מגוונות, שכוללות מכסים פתוחים ונגישים לכולם, מתקנים שנבנו סמוך מאוד למבני מגורים, צוברים שהפכו לפחי אשפה או שכוסו בעשבי פרא, ואף מדורה שהודלקה 1.5 מטר מצובר. כמו התושבים איתם שוחחנו, גם אנחנו חזרנו מוטרדים.
בשכונת רמת ורבר, למשל, לא מצאנו ולו מכסה אחד שהיה נעול. באחדים מהם (למעט אלה שלא היו נעולים) היה המכסה מורם לחלוטין. השעונים, הצינורות, הווסת והברזים היו חשופים לעין כל. קשה לדמיין מה קורה כשלמקום ניגשים ילדים סקרנים.
חלק מהמכסים היו סגורים עם אזיקונים, לפעמים שלמים ובדרך כלל קרועים. במקרים רבים מדי הותקנו הצוברים סמוך מאוד לבניינים, קרוב בהרבה ממה שהתקן מחייב. התברר גם כי יש מי שרואה בפתח הצובר תחליף לפח זבל. "האוצרות" שמצאנו בפנים כללו עטיפות שוקולד, שקיות חטיפים, ולמרבה המבוכה, גם תחבושות היגייניות.
"אל תשאל מה היה כאן בפורים", סיפרה סוניה, שראתה אותנו מצלמים. "ילדים שיחקו בנפצים בחצר. מזל שהמכסה היה סגור כי זה לא תמיד ככה. הם חושבים שזה משחק, פותחים את המכסה ומנסים לקלוע לתוכו כדור. יש לי תחושה שזה עניין של זמן עד שיקרה האסון - אם לא כאן, אז בבניין אחר".
המשכנו הלאה. ברחוב כצנלסון הונח המתקן 1.5 מטר מקומות הקרקע של הבניין. ברחוב שלום אש מצאנו מספר צוברים עם סימונים דהויים, ואת חלקם הקיפה עשבייה גבוהה ועבותה. ברחוב בורוכוב מצאנו אזיקון קרוע, כמו גם ברחוב יצחק שדה.
כמעט כל הצוברים שבדקנו בשכונת יוספטל סבלו מעודף צמחייה סביבם, עד שלעתים בקושי נראה המתקן. הדבר, כמובן, מגדיל את סכנת ההתלקחות. "זה ככה כבר שנים", אומר אלי מרחוב ברנר. "כל אחד יכול לעשות מה שבא לו עם הצוברים האלה, כמו לזרוק בפנים זבל ולהפוך אותם לאסלה".
אתה לא מודאג?
"ברור שכן. פעם ילדים שיחקו מחבואים וסגרו על עצמם את המכסה, אז צרחתי עליהם. אני מודאג בעיקר מאנשים שמעשנים ומשליכים בדלי סיגריות לחצר. בשנייה הכל יכול להתלקח".
שריפות אקראיות בהחלט עלולות לפרוץ אם לא מטפלים בצמחייה שמסביב, אולם סכנת ההתלקחות עלולה להתרחש גם מפעילות של תושבים חסרי אחריות. בחצר האחורית של אחד הבניינים בשכונת עין גנים, מצאנו שברי זרדים שרופים וגזע עץ מפויח. רק מטר הפריד בין המדורה לצובר הגז, מרחק נגיעה מאסון ענק.
עיקר הליקויים עליהם הצביעו גורמים מקצועיים עמם שוחחנו נמצאים בשכונות הישנות. לדבריהם, בבנייה החדשה נעשה ניסיון לטפל בנושא הצוברים באופן מסודר יותר, תוך הקפדה על התקנות. בעיה נוספת אותה ציינו בפנינו היא העובדה שהאחריות בנושא מפוזרת בין משרדי הממשלה השונים.
"למרבה הצער, יש הפקרות גדולה בתחום", אומר דוד רביבו, טכנאי גז המתמחה בבטיחות הצוברים. "התושבים לא יודעים למי לפנות, והרשויות מגלגלות אחריות מצד לצד". למרות הדברים, רביבו לא פוטר את התושבים מאחריות.
"לא ייתכן שבפורים זורקים נפצים על צוברים, ובל"ג בעומר עושים מדורות ליד", הוא מוסיף.
"התושבים פשוט לא מפנימים שהאסון קרוב, לא קולטים שיש להם פצצת אטום בחצר, ממש מתחת לבית. צובר שטמון בחצר בניינים משותפים מכיל בין חצי לשלושה טון גז בישול. כל ק"ג גז שקול ל־2.5 ק"ג חומר נפץ מסוג TNT. אם דבר כזה מתפוצץ, זו סכנה מיידית לכל הבניינים הסמוכים".
בתגובה לממצאים הנחשפים כאן מטילות הרשויות השונות את האחריות זו על זו. בחברות הגז מבהירים כי הן מקפידות על ביקורות ועל שמירת התקנים, ואילו בעיריה מבטיחים כי הממצאים ייבדקו.
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות פתח תקוה"
